החלטה בתיק ת"א 25204-06-11

א. כללי

1.         בפניי בקשה, שהוגשה ביום 15.6.11, למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן גם -  "הבנק" או "המשיב"), להימנע מלממש את צו הפינוי שהוציא המשיב, כנגד המבקשת, בתיק הוצאה לפועל, מדירת מגוריה, ברח' הציפורן 48, ירושלים, וזאת, עד לדיון ולהכרעה הסופית בתביעה לסעד הצהרתי שהגישה המבקשת כנגד המשיב (זה נוסח הכותרת של הבקשה הדחופה לצו מניעה זמני).

2.         בתביעתה העיקרית, ביקשה המבקשת להצהיר כי יש לה זכויות בלעדיות של בעלות וחזקה בדירת מגורים ברח' הציפורן 48, ירושלים, בת 5 חדרים (כולל בייסמנט וגג), המהווה חלק מהבית בנוי על מגרש הידוע כגוש 30588 מגרש 33, וכי המישכון שיש למשיב על הנכס כולו, לא חל על הדירה ו/או על המבקשת (סעיף 1(א) לכתב התביעה, שכותרתו היא " תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר פקיעת המשכון של המשיב");

 ובנוסף לכך ולחילופין, ביקשה המבקשת בתביעתה, כי בית המשפט יצהיר כי אין למבקשת כל חוב כלפי המשיב מס' 2, מפני שהמשכון המוטל על הנכס, איננו כולל את חלקה של המבקשת בנכס זה, ו/או כי גם אם הייתה למשיב (הבנק) תביעה כלפי המבקשת, הרי שתביעה זו התיישנה, החל מיום 31.10.97 (ראה: סעיף  1(ב) וסעיף 50 לכתב התביעה בתיק העיקרי).

ב. הרקע העובדתי

3.         המבקשת, הגב' יפה עמית (להלן גם - "האישה" או "המבקשת"), נישאה, בשנת 1997, למשיב מס' 1, מר ציון עמית (להלן -  "החייב" או "הבעל"; שניהם יחד יכונו - "בני הזוג").

4.         בשנת 1985, רכש הבעל מגרש, בשכונת גילה בירושלים, הידוע גם כגוש 30588 מגרש 33 (להלן - "המגרש").

5.         הבעל - קבלן בניין - בנה על המגרש בית (להלן - "הבית" או "הנכס").

6.         נכס זה - הכולל 10 חדרים בשתי קומות - נרשם בעירייה ובמינהל מקרקעי ישראל כיחידת מגורים אחת (ראה את תעודות עובדי הציבור שהוגשו במסגרת ההליכים שבפניי [מב/4 - של מינהל ההנדסה בעיריית ירושלים; מב/5 - של מינהל מקרקעי ישראל], מהם עולה כי שני מוסדות אלה אינם מוכנים לאשר את פיצול הנכס ליחידות רישום נפרדות).

7.         אך, בפועל, פוצל הנכס לשלוש יחידות דיור שונות, אשר באחת מהן מתגוררים, עד היום המבקשת ובן זוגה, מר ציון עמית (להלן - "דירת המגורים"). שתי דירות אחרות מושכרות על ידי המבקשת ו/או בעלה, ואחת מהן "נמכרה" לקונים, נחום ורבקה זקן (להלן - "משפחת זקן"), על פי חוזה מיולי - יום לא מופיע - 2005, תמורת סך של 225,000$, כאשר הממכר מוגדר באופן הבא: "דירה המסומנת בספרה 2 והחצר באות ב' (על פי תשריט הרצ"ב) בשני מפלסים בת 5 חדרים מטבח ושירותים ברח' הציפורן 48 בירושלים חלק מחלקה 32 בגוש 38637 כאשר רישום הזכויות יתבצע בחלק של 40% מכלל הזכויות במקרקעין בהתאם לתשריט הרצ"ב" (על הסכם מכירה זה, ומה שאירע בעקבותיו, ראה, במפורט, בפרק ו, להלן, החל מפיסקה 54 ואילך)..

8.         לפני למעלה מעשרים ואחת שנים, בחודש אוקטובר 1991, מישכן המשיב את זכויותיו בנכס המדובר, וזאת לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק" או "המשיב"), כנגד קבלת הלוואה, לצורך עסקיו, כולל: לצורך מימון בניית הבית.

ג. המשכון ומימושו

9.         החייב לא עמד בתנאי פירעון ההלוואה, והבנק ביקש לממש את הבטוחה שבידו, דהיינו: המשכון.

10.       המסמכים ובהם ההליכים למימוש המשכון, כולל: החלטת ראש ההוצאה לפועל, המורה על פינויה של המבקשת מדירת המגורים (כלשון הרישא של הבקשה) לא צורפו לבקשה ולא הוגשו, במסגרת הדיונים בבקשה, אך אין חולק על עצם ההליכים ועל החלטת ראש ההוצל"פ.

11.       כמו כן, הצדדים אינם חולקים על תוקפו של המשכון ביחס לנכסים שבבעלות החייב, מר ציון עמית. במיוחד, מוסכם כי המישכון של הבנק חל על המגרש והבית, ככל שהדבר נוגע לזכויות החייב בנכס (לעניין טענות המבקשת, בסוגיה זו, יורחב הדיבור במהלך החלטה זו).

12.       אכן, בהודעות בכתב שהוגשו בימים האחרונים, ניכרת מחלוקת בין הצדדים ביחס להיקף החוב, כמפורט להלן:

א.         עו"ד צבי ראנד, ב"כ הבנק, בהודעתו מיום 22.3.12, מזכיר שני תיקי הוצל"פ, שבאחד החוב הוא כ-5.4 מיליון ש"ח, ובשני כ-1.7 מיליון ש"ח, ובסה"כ כ-7 מיליון ש"ח (הוא צרף להודעתו את דפי היתרה מטעם ההוצל"פ).

ב.         עו"ד יצחק אלה, ב"כ המבקשת, טוען בתשובתו, מיום 29.3.12 (כאשר הוא מסתמך על מכתבו של עו"ד גלעד נרקיס, ב"כ החייב בהליכי ההוצל"פ), כי החייב אינו חייב יותר כספים בתיק ההוצל"פ, וזאת עקב טענות בדבר אי עדכון ההקטנות בתיק ההוצל"פ במועדים הנכונים, ואם הדברים היו נעשים, כל דבר בעיתו, כי אז, היה החוב מתאיין כולו. לפיכך, לטענת עו"ד אלה, "משכך, עומדת המבקשת על כך שהחוב בתיק העיקרי מאופס ואין כל חוב כלפי המשיב".

ג.          לעומתו, עונה עו"ד ראנד, ב"כ הבנק, כי דברים אלה של החייב אינם נכונים.  מכל מקום, לטענת ב"כ הבנק, אין בפניי טענה כי החוב בהוצל"פ מאופס, אלא רק טענות ביחס למימוש המישכון, ככל שהוא נוגע למבקשת. לכן, כדברי עו"ד ראנד, בתגובתו מיום 1.4.12: "השאלה אם יש או אין חוב לחייב, ומה שיעורו, כלל אינה שנויה במחלוקת בתיק זה".